את עמותת 'זה בנפשי' הקימו מתוך שליחות אישית עירית גלוסקינוס ברקן וטלי ברקן, אם ובתה, במחצית השנייה של שנת 2020, בזמן מגפת הקורונה. דווקא בתקופה מאתגרת זו התגבש חזון העמותה: להוות נקודת אור ולשפר את איכות החיים של ילדים ובני נוער המתמודדים עם אתגרים נפשיים, לתמוך במשפחותיהם ולספק להם רגעים מתוקים שיאפשרו להם חיבור וחזרה לחיים בריאים ושלווים.

במדינת ישראל מאושפזים מדי שנה כאלף וחמש מאות ילדים ובני נוער בעשרים וארבעה מרכזים לבריאות הנפש ומחלקות אשפוז. אנו מלווים אותם ואת משפחותיהם לכל אורך תקופת האשפוז, פועלים לחיזוק ההורים ובני המשפחה ולקידום שינוי התודעה בציבור הרחב כלפי המתמודדים עם אתגרים נפשיים כדי, במטרה לשבור את הסטיגמה ולאפשר התמודדות גלויה, מכילה ומכבדת עם הקשיים.

​

​בניגוד למחלות בעלות תסמינים חיצוניים ונכויות, בעיות נפשיות אינן מוחצנות. הן אינן מצטלמות טוב, או מצטלמות בכלל. התמיכה החברתית לה זוכים ילדים חולים במחלות מסכנות חיים, מחממת ותומכת לעומת זאת, ילדים המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים חווים ריק מוחלט בהקשר הזה. ​ילדים מאושפזים לתקופות ארוכות או קצובות במחלקות בריאות הנפש ואינם זוכים לביקורי ידוענים, לתקציבים, לאירועים מצד עמותות וגופים פרטיים. בעוד המשפחות נקרעות בין ביקורי הילד המאושפז לבין השגרה והילדים שבבית, הן אינן מבקשות תמיכה מהמעגל המשפחתי הרחב או מחברי משפחה או ממחלקת הרווחה בעירם בגלל הבושה הגדולה האופפת את האשפוז הפסיכיאטרי. ​עמותת זה בנפשי מבקשת לתמוך בילדים ובבני משפחותיהם וקוראת לחשיפה, שיתוף והתמודדות עם הקושי כדי למגר את היחס המסויג של החברה כלפיהם.​ נשמח שתביעו את תמיכתכם בחזון ומטרות העמותה בהתנדבות או בתרומה.​ תודה שקראתם עד כאן, תודה שהצטרפתם אלינו.